כבר עברה שנה....?

לפני שנה בדיוק, באחד מימי ראשון, (אם לדייק זה היה ה - 5 לאוקטובר 2020)

בתקופה שתחרט לעד כסגר השני

החלטתי לשבת ולארגן מחשבות.

זה התחיל כפוסט בודד,

על המגפה, על החיים,

על מה שכבר היה,

על מה שעוד נכון לנו, לכולנו.

זה עלינו.

השבועות עברו וכמו שעון התיישבתי לכתוב

(בכל יום ראשון)

התחלפו ממשלות

היו סגרים,

קיבלנו חיסונים.

היו הגבלות, והקלות,

ותווים בשלל צבעי הקשת,

וכל שבוע ביקשתי שנדע להיות טובים

שנזכה לימים רגילים ופשוטים

לשגרה - לשקט.

בשנה הזו פגשתי אתכם,

כאן, באינסטוש, בזום, או אצלי ליד השולחן

כי בזמן הזה, ההזוי הזה, שהיינו סגורים בבתים

מצאתם זמן לחפש רגעים אבודים.

בתוך הסגרים, בין דלת אמות,

חיפשתם זכרונות

רגעים טובים להתרפק עליהם,

מוצאים בתמונות.

סיפרתם לי איך הצתופפתם מול המחשב

או שהנייד עבר מיד ליד

ואיך התמונות שמצאתם העלו חיוך מיד.

איך פתאום התחילו שיחות טובות,

על טיולים וחופשות

ומסיבות סיום, וסתם ללכת לים

הכל היה שם.

כשאי אפשר היה להיפגש פנים מול פנים,

עשינו זאת דרך המסך,

כך או כך זה תמיד מרגש כל כך.

אז מה עשיתי אתם שואלים:

אלבומי ילדים, ספרי טיולים,

אלבומי ברכות וספרי מתכונים.

מיינתי תמונות, יותר ממיליון

(כן... זה המון...)

ערכתי אלבומים שורשים

וחיים שכאלה

השנה הזו פגשתי את כל אלה.

פגשתי אתכם ברגעים גדולים של שמחה,

עמוסי תמונות וברכות והתרגשות גדולה,

כי לא כל יום מגיעים לגבורות או ל - 70 או 60 או 50

מוקפים ילדים, נכדים, כלות חתנים.

כשעורכים אלבום לאדם קרוב יקר,

אתם לומדים אותו, בעיקר

ואפילו שהאלבום לא ממש שלכם,

אתם פוגשים בו גם את עצמכם.

נפגשנו גם ברגעים של עצב גדול,

שעטף את הכל,

שנראה היה שלעולם לא תעלם החשכה.

והראתי לכם שאפילו שמישהו איננו,

בתמונות שהוא השאיר נמצא כל הטוב ממנו.

תודה לכם שאתם קוראים אותי,

משתפים, מגיבים,

הופכים אותי לשותפה מלאה במסעות חיים שלמים.

דעו לכם שאני מתרגשת בכל פעם כמו בפעם הראשונה

שמחה עם כל הלב, וגם מזילה דמעה.

מארגנת מחשבות, מתחילה שנה שניה

תהיו טובים,

תהיה חוויה.

שלכם תמיד תמיד באהבה גדולה גדולה

❤️❤️