כל שנה שעוברת מרגישה כמו עשר, ורק לפני כה ימים לא ידענו איך יציינו את יום הזיכרון, הכל מתקדם כאן במהירות מסחררת ואנחנו ביקום מקביל תקועים ביום שבו דפקו לנו בדלת. לא יאומן מה קרה בשנה הזו, אין חטופים בעזה,עם האירנים אנחנו כבר בסיבוב שני, לבנון לגמרי כאן, ורק אתה קיבינימאט כבר לא..... (זה בערך הדבר היחיד שנשאר סטטי). גם בבית העלמין הצבאי נראה שלא משתנה שום דבר, כל שנה מותחים את הציליה מחדש,הכל נקי ומסודר, גינון של גן אירועים עשו כאן ויש הרבה חבר'ה חדשים. בשביל צועדים שנים, יו