דברים משם זה הכי כאן שיש

זה משם ובזה לא נוגעים אף פעם, סתם דברים ישנים.

זה המשפט שיעל שומעת תמיד כשהיא שואלת מה יש מאחורי הוילון משובץ באמבטיה אצל סבא וסבתא שלה באמבטיה אצלהם היה מעל הכיור מן פתח כזה סגור בוילון משובץ שסבתא שלה הניה תפרה פעם.

מתחת לוילון ביצבצו קופסאות שאפשר היה לראות את הקצה שלהן.

כשהיא שאלה מה זה המקום הזה שסגרו אותו בוילון משובץ, סבתא שלה הניה אמרה שזה האינטרסול שלהם, איזה מין מילה מזרה היא חשבה לעצמה, שהיא שאלה את אבא שלה מה זה אינטרסול הוא אמרה לה "אינטרסול זה בוידעם", מי מסביר מילה מוזרה אחת באמצעות מילה מוזרה אחרת… כשהיא שאלה אותו מה זה הקופסאות שמציצות הוא ענה לה בדיוק כמו שענתה סבתא שלה, הניה "זה משם, ולא נוגעים בזה…"

איפה זה שם?.. או- זאת שאלה שיעלי שאלה הרבה מאד פעמים, כמעט בכל פעם שהיא שאלה מה יש מאחורי הוילון, היא שאלה מיד איפה זה שם? וסבתא שלה הניה תמיד פתרה אותה במשפטים של ,אני לא יכולה להגיד לך…", או ,כשתגדלי תביני מה זה שם…" אחרי הרבה הצקות אבא שלה נתן לה הסבר על מה זה שם. את יודעת יעלי שסבא שלמה הוא צבר, נולד בארץ. סבתא הניה נולדה במדינה אחרת, באירופה, ופעם הייתה שם מלחמה ואחרי המלחמה סבתא הניה באה לארץ עם הקופסא הזו וזהו. מה שיש בקופסא זה משם ולא נוגעים בזה.

הרי ברור היה שההסבר לא ממש סיפק את יעלי, רק הפך אותה לסקרנית יותר. ולא הייתה פעם שהיא נכנסה לחדר האמבטיה ולא הרימה את הראש למעלה, והסתכלה על הוילון המשובץ, שמתחתיו ביצבצו הקופסאות מפעם, ששכבו באינטרסול… או בוידעם או איך שלא קוראים לזה. פעם היא אפילו כמעט הצליחה לשים את הידיים שלה על הקופסאות האלה. היא נכנסה לאמבטיה, סגרה את הדלת ופתחה את המים כדי שיחשבו שהיא מתקלחת, היא טיפסה על הדופן של האמבטיה ועוד רגע הקופסא כבר הייתה בידיים שלה אבל אז סבתא שלה נכנסה, תוך שהיא צועקת "יעלי, אני אצטרך להדליק בוילר בגללך…" (עוד מילה מוזרה…)

כשהיא פתחה את הדלת, וראתה את יעלי הפנים שלה התכווצו מרוב כעס. היא כל כך כעסה שהקול שלה ממש רעד והצעקה נשמעה בסופה קצת כמו יבבה. "אמרתי לך שלא נוגעים בזה נכון? זה משם…" מה זה משם סבתא? אני חושבת שהגיע הזמן להגיד לי…

אח"כ הן ישבו שתיהן במרפסת, ושתו תה (היה חם, אבל שתו תה…) ויעלי התנצלה כי היא לא באמת התכוונה להרגיז את סבתא הניה. היא ניסתה שוב לדבר על ליבה, והבטיחה לה שאם זה סודי היא יודעת לשמור סוד שהיא לא תספר לאף אחד. וסבא שלמה שנכנס התיישב במרפסת ואמר שאולי כדאי באמת להוריד את מה שיש שם למעלה באינטרסול, אבל אחרי המבט המאיים מצידה של סבתא הניה הוא מיד המשיך את המשפט ואמר שהוא התכוון להוריד כדי לנקו ומיד להחזיר כמובן....

לפני פסח כמו לפני פסח כולם מנקים, גם סבתא של יעלי, ויעלי כמו נכדה מצטיינת שמבינה מילים מוזרות כמו אינטרסול בוידעם ובויילר באה לעזור. כשהיא הגיע סבתא שלה בדיוק עמדה באמבטיה

ויעלי לא התאפקה ושוב שאלה מה יש בהן בתוך הקופסאות האלה משם, ואולי עכשיו לפני פסח זה זמן טוב להוריד, לנקות, לאוורר, אולי לכבס את הוילון המשובץ. לנגב את האבק מהקופסאות, אולי זה יגרום לך לרצות לפתוח אותן, להוריד את האבק ממה שיש בתוכן,

סבתא הניה הסתכלה על יעלי, נשענה על דופן האמבטיה הסיטה את הוילון לקחה לידיה את קופסת הפח הכחולה שרובה חלודה ורק על המכסה שלה עוד נשאר קצת צבע

והניחה אותה בפינת אוכל. היה על הקופא כל כך הרבה אבק, שקשה היה לראות מה כתוב עליה וסבתא קראה מיד לסבא שלמה שיגיש לה מטלית כדי לנקות. אח"כ ניסתה יעלי לפתוח את הקופסא, המכסה היה כל כך חלוד שזה היה ממש קשה, היה צריך כל פעם למשוך מפינה אחרת עד שהוא התחיל להתרומם.

שהקופסא נפתחה סוף סוף עלתה עננת אבק שגרמה ליעלי מלא אפצ'ים וסבתא שלה כבר אמרה לה "את רואה, זה שום דבר…. רק אבק, גורניישט."

אבל זה כבר היה מאוחר מידי, יעלי שפכה את תכולת הקופסא על שולחן, היו בה תמונות ילדות דהויות, תמונות משפחה, תמונה של אמא וילדה הולכות בשדרה, מפית אוכל ישנה עליה היה רקום השם Henia בצד ימין היה כתוב בפולנית Z apetytem וסבתא של יעלי ישר אמרה לה שזה "בתאבון" בפולנית.

היו גם שתי סיכות ראש חלודות, מעטפה עם מכתבים בכתב יד עגול ופיסת בד מפוספסת ומגולגלת, כשפתחה אותה יעלי ראתה שמחובר אליה טלאי צהוב.

מן הצד ישבה סבתא הניה, מסבירה ליעלי בשברי מילים, על התמונות, על מפית האוכל, על המכתבים, ויעלי מרכיבה מהן את הסיפור, הסיפור משם, מן המקום ההוא, שפעם לפני שנים רבות, היה הבית של סבתא הניה. כשנגעה יעלי בפיסת הבד, הסתכלה עליה סבתא שלה ואמרה לה: שם במקום ההוא נלקחו ממני החיים שהכרתי ולכן לא נוגעים בדברים האלה משם.

אחרי המלחמה ילדונת, פיג'מת הפסים שעל גופי והקופסא הכחולה מפח היו כל רכושי בעולם.

בערב פסח, קצת לפני שהגיעו כולם, כשהשולחן כבר היה ערוך, הגיעה יעלי והגישה לסבתא שלה קופסא חדשה כחולה, מפח. בקופסא הונחו זו על גבי זו התמונות הישנות במסגרות זהובות עדינות, המכתבים הוצאו מן המעטפות ונכרכו וגם פיסת הבד עם הלאי הצהוב מוסגרה במסגרת זהובה.

בברכה שצרפה יעלי היא כתבה:

סבתא יקרה שלי,

הדברים משם, הם הכי כאן שיש.

באהבה יעלי