בזעת אפך....
בסוף אני כמעט מתה...
מרגישה שאין לי מאיפה להביא עוד נשימה אחת, אפילו קטנה,
מרגישה שהפעם לא נראה לי שאני העמוד בזה.
אין לי אוויר בשיט...
חם... מתי שאני לא מתחילה חם,
אפילו בשש בבוקר כשנדמה שיש איזה ענן שמסתיר את השמש
ואולי נזכה לאיזה מעונן חלקית - אז זהו שלא, חם!!
הרגלים... יש בהם נקודות שלא ידעתי שהם קיימות,
אני מרגישה כל עצם הכי קטנה,
כל גיד, כל דריכה
ואז יש את הרגע הזה, השניה הזאת
שהגרמיין רועד לי על היד, מסמן שהגעתי ליעד
אפשר לעצור
והרגע הזה הוא רגע מכונן - באמת באמת שהוא רגע של שיא
ואני שוב אומרת לעצמי YOU DID IT - AGAIN
וזה מרגיש הכי טוב שאפשר להרגיש
ופתאום אני מצליחה לקחת נשימה עמוקה כזאת
אחת שממלאת את כל הריאות באוויר
ואז גם מגיעה פתאום רוח מלטפת כזאת
ואני לא מרגישה שחם כל כך
ופתאום אני לא ממש נוטפת (או לפחות לא מרגישה ככה...)
והרגלים - כואבות, אבל כאב משחרר כזה
וכל צעד בהליכה מרגיש איך הן משתחררות עוד קצת....
לרוץ!!
*********************************************************
כמעט הכל הוא כמו ריצה,
כל מה קשה לנו, שסוחט אותנו,
שמוציא מאיתנו את טיפת האוויר האחרונה,
אבל כשאנחנו מצליחים, כשזה מגיע לכדי סיום
אין אושר גדול מזה
ככה זה בדיוק עם האלבומים והזכרונות שלכם,
קשה לכן למיין, לבחור,
זה סוחט רגשית,
לפעמים מעצבן, או מעלה דמעות של געגוע
ולעצב (למי בכלל יש כוח...)
ומסגרת כחולה או סגולה או בכלל ירוקה...
ומה יש יותר תמונות של הסבא הזאת או הסבתא השניה.....
אבל כשזה מגיע הביתה מהדפוס בקופסא
זה הקתרזיס... וכל השאר היסטוריה
ואם להכין אלבום זה כמו לרוץ... וקצת קשה לכם
אני מזמינה אתכם לבוא לתת לי יד נרוץ על זה יחד...
*********************************************************
כמעט הכל הוא כמו ריצה,
כל מה קשה לנו, שסוחט אותנו,
שמוציא מאיתנו את טיפת האוויר האחרונה,
אבל כשאנחנו מצליחים, כשזה מגיע לכדי סיום
אין אושר גדול מזה
ככה זה בדיוק עם האלבומים והזכרונות שלכם,
קשה לכן למיין, לבחור,
זה סוחט רגשית,
לפעמים מעצבן, או מעלה דמעות של געגוע
ולעצב (למי בכלל יש כוח...)
ומסגרת כחולה או סגולה או בכלל ירוקה...
ומה יש יותר תמונות של הסבא הזאת או הסבתא השניה.....
אבל כשזה מגיע הביתה מהדפוס בקופסא
זה הקתרזיס... וכל השאר היסטוריה
ואם להכין אלבום זה כמו לרוץ... וקצת קשה לכם
אני מזמינה אתכם לבוא לתת לי יד נרוץ על זה יחד...