איך מסכמים שנה כל כך שונה?
ואוו... איזו שנה זו הייתה, כמה עברנו... אני משוכנעת שלכולנו כולל כולנו הייתה שנה אחרת, שונה. לסכם את השנה הזאת זה באמת מאתגר ודווקא בא לי להתסכל על הטוב שהיה בה והיו בה דברים שהפיצו אור ,והחשכה כבר לא הייתה מוחלטת.
כשהמרוץ נעצר. באמע מרץ, מתישהו בתפר שבין החורף לאביב החיים שלנו נעצרו או אם נגדיר את זה במדויק יותר החיים המשיכו – אבל אחרת. בדיוק בזמן של לצאת החוצה, לנשום, לראות פריחה, חג החרות וכאלה דווקא אז הסתגרנו, התכנסנו פנימה וכל העשיה המרובה, המשימות, המטלות הכל נעצר ברגע, היינו צריכים לכון שעונים ל Time zone חדש, וכמו אחרי טיסה טראנסאטנלטית היינו גם צריכים להסתגל לשעון הזה.
כשהזזנו את השעון.
ירדנו מ – 100 ל -0 כמעט. היינו כל הזמן בבית, כולם.
אין לימודים, אין עבודה, אין חוגים, ספורט זה רק מסביב לבלוק כמו שאומרים
ומה שהבשל בסירי הלחץ מלבד אוכל היינו אנחנו.
המעבר ל Time zone אחר היה לא קל (ובואו זה לא שבאמת לקחו אותנו לדיסני...)
זה היה אתגר...
כשהייתי תוך זה היה לי קשה, אני מודה.
אבל בתוך כל הקושי הזה זה גרם לי לעצור ולחשוב ומצאתי כמה נקודות אור
כאלה השצליחו להפוך את השחור לאפור קצת יותר בהיר.
"יש" בתוך ה "אין"
אז אפשר היה להתמרח במיטה עוד קצת בבוקר, ולא לקום למרתון של הכנת כריכים והסעות
עבדנו צהבית, למדנו מהבית והאיטיות הזאת הפכה פתאום משהו נעים. שמתי לב שמפלס הלחץ יורד.
נכון שאי הוודאות יצרה חוסר נוחות והיה לא פשוט להכיל את זה ומצד שני...
כור ההיתוך הפנימי שלנו הפך להיו שחקן ראשי בסיפור.
אז כל הזמן ביחד, אוכלים צהרים ביחד וערב ביחד, ועושים ספורט ביחד, והולכים לסופר ביחד הרבה הרבה ביחד. זמן מזוקק של משפחה גרעינית, זמן שנתן לנו קצת לגלות אחד את השני מחדש. ושיחות, המון שיחות, על מה היה לפני, ואיפה היינו, איפה טיילנו, ולאן ניסע שהכל יגמר.... העלנו זכרונות – המון זיכרונות. פתחנו את המגירות של הראש והלב ופישפשנו, העלנו מתוכן דברים נפלאים, שהם רק שלנו, שביום יום לא היה לנו רגע של פנאי להיזכר בהם. הוצאנו אלבומים, דיפדפנו יחד, פתאום היה לנו הרבה הרבה זמן, והזמן הזה יחד יצר פאזל של חוויות וזכרונות שהם רק שלנו. דיברנו, נזכרנו והסתכלנו על כל הרגעים שעשו לנו טוב ושמח – נולד הרבה מאד "יש" בתוך "האין" שהיה סביבנו...
פחות זה יותר זו הייתה שנה של פנימה, של להסתפק בפחות. שנה שבה חזרנו לחייך מהדברים הקטנים והפשוטים של החיים. למדנו להעריך ים, שקט, כוס יין בגינה, קפה עם חברה על הספסל, סדרה טובה, לפגוש משפחה הבנו שמה שיש לנו מתחת לאף זה בעצם כל מה שאנחנו באמת צריכים. אפילו.... הנצחנו את רגעי הבידוד, את הקופה הזאת שאנחנו רוצים שהיא תעבור אבל שנדפדף לתוכה בעוד כמה שנים, ניזכר בטוב שהיא עשתה לנו, שהיה לנו בה המון "יש" וזה הכי חשוב.
ומה לשנה הבאה? שנדע להתסכל על עצננו במראה הפנימית לאהוב את מה שאנחנו רואים. שנארוז לבד, אבל ניסע ביחד שנזכור להנות מהדברים הקטנים והחשובים והכי חשוב שנהיה בריאים
שנה אזרחית נפלאה, באהבה
