חייבים להמשיך - זו לא רק סיסמה

כמה זמן לא הייתי כאן,

לרגע זה היה נראה כאילו ממש אתמול,

אבל הסתכלתי ובדקתי ואכן הבלוג האחרון נכתב כאן בינואר 2023.

נתתי בו את העצות הכי טובות שאני יכולה לתת על שמירה ואחסון של תמונות,

ולא כתבתי מאז, כי באמת הייתי עמוק בתוך עשיה.

פגשתי אתכם, אלה שהם ממש כמו משפחה,

שבאים אלי באדיקות שנה אחרי שנה,

וגם את אלה שזו פעם ראשונה.. המון פגישות ראשונות הפותחות בפניכם עולם,

כי מה בסך הכל אנחנו רוצים?

לזכור את הרגעים הטובים והיפים שלנו?

אלה ששמחנו והתרגשנו בהם,

אלה שהרטיטו לנו את הלב,

לשמור עליהם.

הם אלו האבנים שמהם אנחנו בנויים.

והזמן עבר, בחיי במהירות שיא,

היה חורף, ואביב וקיץ והנה שוב סתיו,

וחופשות ואירועים וסיפורים שיכולים למלא ספריות שלמות

על אנשים ומקומות.

ואז הגיע ה - 7.10.2023

אותנו זה תפס בחופשה בחו"ל, בפיאמונטה,

במלון שבנוי בין הכרמים,

במקום שהוא הכי אנטיתזה לזוועה שהתחוללה כאן...

עצרנו הכל וחזרנו לארץ, לתופת, לכאוס, לכל המילים האלה שהן לא מספיק חדות כדי לתאר את מה שהרגשנו.

סוף העולם הגיע... זה היה לא רק סיסמא.

עבר מאז חודש,

בהתחלה מצאתי את עצמי גומעת בשקיקה כל כותרת בחדשות

מקפלת כביסה, מכינה לאכול,

עושה מה שצריך – מוד הישרדותי, כמו כולם.

בוכה בחדשות מהסיפורים, מהפנים והשמות.

לאט לאט הבנתי שחייבים להמשיך – זו לא רק סיסמא,

והתחלתי לתעל את הזמן שלי לדברים נוספים חוץ מחדשות.

סידרתי ארונות,

תייקתי

וישבתי לסדר את התמונות על הטלפון שלי, לסגור פערים

וזה גרם לי לחייך, לא מעט,

אפילו העזתי לצחוק בקול.

זה שיחרר.

הזכיר רגעים יפים וטובים

ואפילו עשה קצת רצון ליצור חדשים כאלה

ובעיקר חידד את ההבנה שהעצב והכאב ילכו איתנו תמיד

וכדאי לעטוף אותם בזיכרונות חדשים יפים וטובים שניצור כולנו.

אז אני ממליצה גם לכם לסדר את הנייד וגם לדאוג לגיבוי (הנה לינק כדי לרענן את הזיכרון - לחצו כאן) ובעיקר לחשוב טוב, כי עוד יהיה כאן טוב ולהתחיל לצבור שוב זיכרונות ורגעים טובים ושמחים ישיעטפו אותנו.

באהבה גדולה ובתקווה לימים שקטים

אפרת